סאבר אבו סרחאן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

האם יש לעכב תשלום על פי פסק דין בטענת אי מיצוי ההליכים על ידי הנפגע אצל המוסד לביטוח לאומי?

לפני בקשה לעכב ביצוע תשלום על פי פסק הדין שניתן בתיק זה לאחר שהפך חלוט בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון.

1.הנתבעת עיכבה בידיה סך של 1,037,299 ₪, כשבפיה טענה כי על פי אחוזי הזכות שנקבעו לתובע בשיעור 65%, הסכום האמור להיום משולם לו על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין נכות כללית עומד, על פי חוות דעת אקטוארית על סך 322,909 ₪, וכן בעבור מגבלת ניידות של 80% (בהנחה שהתובע ינהג ברכב בעצמו), הרי שקצבת ניידות רגילה (שאינה מוגדלת) עומדת על סך 478,580 ₪.

2.הנתבעת טוענת כי תביעת התובע אצל המל"ל נדחתה, אולם התובע לא ערער על קביעה זו, וכמו כן אין לו רישיון נהיגה והוא אף לא המציא שם של מורשה נהיגה, ומכאן שיש לעכב את הסכומים הנ"ל עד שימצה הליכים אלה. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע לא המציא לה את המסמכים הנדרשים בנושאים אלה.

3.התובע משיב כי ביום 31.10.10 שלח בדואר רשום לב"כ הנתבעת את כל המסמכים הרלוונטיים מהמוסד לביטוח לאומי כולל המסמכים הרפואיים, והציג את העתק המכתב וצרופותיו וכן את אישור המשלוח.

לטענתו, עשה כל שאמור הוא לעשות, וכי אין עליו חובה שבדין להגיש ערעור על קביעת המל"ל. כן אין להכריחו להוציא רישיון נהיגה, וכי לאימו אף אין רישיון נהיגה, ואין לו בנמצא מורשה נהיגה, ולפיכך אין לעכב לו סכום כלשהו, כנטען על ידי הנתבעת.

4.אכן שוכנעתי שהתובע שלח לנתבעת את כל המסמכים הנחוצים לעניין, ועל פי הודעת ב"כ הנתבעת היא קיבלה טופס ויתור על סודיות רפואית חדש של התובע (ביום 29/12/10), באשר ביני לביני בגר ואינו קטין.

5.תובע חייב למצות את הליכי התביעה אל מול המוסד לביטוח לאומי למימוש זכויותיו ולפעול בסבירות ובתום לב. ואולם במה הדברים אמורים? התייחס לכך כב' השופט (כתוארו אז) ת' אור (בהסכמת השופטים ברק ולוין) בע"א 727/87 יצחק שור נ' דניאל בן הרוש, פ"ד מד (3) 142, (1990), כדלקמן:

"בחובה של הנפגע לפנות למימוש זכויותיו ולפעול בעניין זה בסבירות ובתום - לב. כשפעל כך, ותביעתו מהמוסד נדחתה או נתקבלה בחלקה, אין דורשים מהנפגע שיתדיין בערכאות עם המוסד כתנאי לכך שהתנהגותו תיחשב סבירה (ע"א 592/66 [1] הנ"ל וע"א 344/67 [5]). וכפי שאומר השופט ברנזון בע"א 592/66 [1] הנ"ל, בעמ' 286 מול אות השוליים ג:

"בכל מקרה עלול להיות הפרש בהערכת דרגת הנכות על ידי רופאי הנזיקין ורופאי המוסד, אבל דבר זה כשלעצמו אין בו כדי להצדיק אי קבלת חישוב הגמלה המהוונת הנעשה על ידי המוסד... לצורך נכוי הגמלה, מכריעים בדרך כלל ממצאיו, קביעותיו, תשלומיו ודרכי חישוביו של המוסד ". (שם, 148).

ובהתייחס לאופן הטיפול של תובע בהליכים אלה, מציין כב' השופט ת' אור בע"א 92/87 סיגלית דנן נ' יעקב חודדה, פ"ד מה (2) 604, 610 (1991), כדלקמן:

"חובתה של המערערת הייתה לפעול בסבירות בניסיון לממש זכותה, לפי הפרק הדן בביטוח נכות, וכך עשתה כשפנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה. אין כל טענה שהמערערת לא פעלה בתום-לב או שלא הביאה לפני המוסד לביטוח לאומי את כל העובדות והטענות הרלוונטיות כדי לשכנע את המוסד שיקבל את תביעתה. משנדחתה תביעתה לגופו של עניין ואין חולק שאין היא מקבלת גימלה מהמוסד, צדק בית המשפט כשקבע, שאין לבוא עמה בטרוניה רק משום שלא הייתה מוכנה להמשיך ולהתדיין עם המוסד (ראה ע"א 727/787 [2], והאסמכתאות שם)." (שם, 610).

הנתבעת לא הגישה תצהיר בתמיכה לבקשה זו, ואין כל ראיה כי התובע לא מסר למל"ל פרטים לא נכונים או כי לא שיתף פעולה, או לא הגיש מסמך כלשהו הנחוץ והמועיל לבירור תביעתו.

6.אשר לניכוי הרעיוני נאמר מפי כב' השופטת ע' ארבל בעא 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט (3) 66 כדלקמן:

"... כלל דומה חל לגבי ניזוק שחלה החמרה במצבו. על הניזוק לשוב ולפנות אל המל"ל בבקשה להגדיל את הגימלאות שלהן הוא זכאי. עם זאת חובתו של הנפגע למצות את זכויותיו מול המל"ל צריכה להיעשות בסבירות ובתום-לב. אם פעל כך אין דורשים ממנו שימשיך ויתדיין עם המוסד כתנאי לכך שהתנהגותו תיחשב סבירה (ראו ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש [211]; ע"א 92/87 דנן נ' חודדה [22]". (שם, פסקה 22).

7.הפועל היוצא מן האמור הוא, שאין לעכב לתובע סכומים שנפסקו לו בפסק דין חלוט בשל ניכוי עתידי, אם וכאשר מצבו יחמיר.

בית המשפט העליון אמר את דברו בסוגיה זו כב' השופט י' דנציגר (בהסכמת השופטת א' פרוקצ'ה והשופט ס' ג'ובראן):

"נוסיף, כי לא מצאנו ממש בטענות המערערות באשר להקפאת סך מסוים מהסכום שנפסק לטובת המשיבה עד שזו תפנה למוסד לביטוח לאומי פעם נוספת על מנת שיכיר באובדן כושר השתכרות שנגרם לה עקב התאונה. המשיבה מיצתה את ההליך מול המוסד לביטוח לאומי ובכך מילאה את חובתה. לא מצאנו כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב במסגרת ההליכים לפני המוסד לביטוח לאומי כך שיש מקום לחייבה לפנות שוב למוסד לביטוח לאומי, על אף כי ההליך לפניו מוצה [השוו: ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש, פ"ד מד(3) 142, 148 (1990); ע"א 10/89 שבו נ' אילוז, פ"ד מו(2) 456, 461 (1992); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, (2004)]" (שם, פסקה 14).

(ע"א 301/07) המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אושרת גויטע (אתר נבו) (11/710)).